מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נשר ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין נזקי אירוע מיום 26/10/12.

לטענת התובעת , נסע רכב המבוטח מסוג אאודי ביום 26/10/12 בתחום שיפוט הנתבעת 1. התובעת טוענת כי הכביש בו נסע המבוטח הוצף לחלוטין ומים החלו לחדור לתוך הרכב, עד אשר מנועו דמם. לטענת התובעת, התרשלה הנתבעת 1 במניעת הנזק, הזניחה את הטיפול בניקוז הדרכים, לא נערכה כראוי לגשמי החורף ולא פעלה כפי שעירייה סבירה אמורה לפעול בנסיבות העניין. משכך, הרי שהנתבעת 1 והנתבעת 2 כמבטחת של הנתבעת 1, חבות בנזק אשר נגרם כתוצאה מהצפת רכב המבוטח. התובעת שילמה, בהתאם להערכת שמאי מטעמה ועל פי התחייבותה בפוליסת הביטוח סך של 13,685 ₪ למבוטח וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסך 445 ₪ , ערכה חקירת עבר ביטוחי בעלות של 176 ₪ ומכאן תביעתה זו.

לטענת הנתבעות, אין העירייה יכולה להימצא בכל עת, בכל מקום ולעיתים נגרמים מפגעים כתוצאה מפגעי מזג אוויר אשר אינם מצויים בשליטת הנתבעת 1 ואינם מקימים לה אחריות בנזיקין. לטענת הנתבעות, עשתה הנתבעת 1 לתקינות המערכות אשר בתחום שיפוטה, היא מפעילה מערכת פיקוח ודואגת לתקן מפגעים עם התגלותם, כמו גם דואגת למערכת ניקוז תקינה.

הנתבעות טענו כי המדובר בכוח עליון והנתבעת 1 לא הייתה יכולה למנוע את אירוע ההצפה הנטען ואף לא לצפותו מראש. לחלופין טענו הנתבעות, כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות המבוטח אשר ניסה לחצות שלולית מים גדולה ברכבו ולא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות. אשר לנזק נטען כי הנזקים הנתבעים הינם מופרכים ומשכך יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעות.

דיון :

בכתב התביעה טענה התובעת לעניין נטל ההוכחה המוטל על שכמה של הנתבעת, אך בסיכומיה זנחה טענה זו ולא עמדה עליה ומשכך יאמר אך בקצרה כי במקרה אשר בפני יודעת התובעת היטב את נסיבות קרות התאונה ואף טענה לעניין זה בהרחבה בתביעתה ומשכך לא חל הכלל הראשון בדבר אי ידיעת התובע את הנסיבות אשר הובילו לקרות התאונה. רק באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. 

בהעדר התקיימות תנאי זה ובהיות התנאים מצטברים, אף לו הייתה התובעת עומדת על טענתה זו, הרי שמן הראוי היה לדחותה.

נוכח הדברים האמורים ובהיות הנטל על כתפי התובעת, הרי שיש לבחון טענתה באשר להתרשלות הנתבעת. יש לבחון איפוא, באם הוכחו יסודותיה של עוולת הרשלנות ובראש ובראשונה קיומן של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

אחריות עירייה להסדרת ניקוז הרחובות המצויים בתחום שיפוטה מוסדרת בסעיף 235(2) לפקודת העיריות ובמסגרתו נקבע כי על העירייה החובה לדאוג לתיקון, החלפה, תאורה וניקוז של רחוב שאינו רכוש הפרט. הנה כי כן מתקיימת חובת הזהירות המושגית ויש לבחון באם קיימת חובת זהירות קונקרטית, במקרה אשר בפני.

הכלל הוא כי על העירייה או הרשות המקומית למלא אחר חובותיה בגבולות הסביר ולא כל אירוע נזק שניתן לשייכו כאמור למערכת הניקוז או הביוב בתחומיה של העירייה, מעיד על התרשלותה.

ראה בע"א 73/86 שטרנברג נ. עיריית בני ברק פ"ד מג(3) 343.

מטעמה של התובעת העיד המבוטח , מר יהודה שנקר וזה העיד כי נכנס אל המרכז המסחרי המצוי בדרך בר יהודה, וכאשר שהה בו לא ירד כלל גשם. אלא שבצאתו מאותו מרכז מסחרי כעבור כעשר דקות, החל לרדת גשם חזק מאד ועד מהרה מצא עצמו התובע ברכבו שקוע במים והרכב נדם. כאשר נשאל על הארוע השיב המבוטח "ש. ואז כמות המים עלתה ? ת. אני לא יכול לומר אם זה שבר ענן, אבל ירד גשם. ש. תוך כמה זמן אתה מעריך התחילו לעלות המים ? ת. דקה שתיים. ש. בבת אחת התחילו לעלות מים תוך דקה שתיים ונכנסו לך מים לרכב? ת. כן" (ראה עמ' 2 שורות 9-14 לפרוטוקול). המבוטח אם כן מעיד כי נקלע לאירוע גשם בו ירדה כמות גשם גדולה מאד בתוך פרק זמן קצר במיוחד בן מספר דקות וזה גרם להצטברות המים אשר הציפו את רכבו. "תוך זמן קצר ירדה כמות גדולה. כאשר אני נכנסתי למרכז המסחרי, לא היה גשם בכלל" (ראה עמ' 3 שורה 13 לפרוטוקול). אף העד מטעמה של הנתבעת 1, מנהל מחלקת מים ביוב וניקוז, העיד כי במהלך עשרים השנים בהן הוא משמש בתפקידו, הייתה זו פעם ראשונה שבדרך בר יהודה הוצף הכביש בנקודה האמורה בה נפגע רכב התובעת. הנה כי כן, אישרו שני העדים גם יחד כי היה מדובר ב"כוח עליון" , אירוע חריג ונדיר בו בפרק זמן קצר ירדה כמות גדולה מאד של גשמים. יש לדחות איפוא את טענת התובעת כי היה על הנתבעת 1 לצפות אירוע שכזה מראש, שהרי מדובר בארוע חריג ונדיר במיוחד.

מנהל מחלקת מים ביוב וניקוז העיד עוד כי לכל אורך אי התנועה המצוי על הכביש פרושה תעלת ניקוז וקולטנים עבור מי הגשמים. את כמות הגשמים אשר ירדה באותה העת, פשוט לא ניתן היה לקלוט במערכת הניקוז, בבת אחת. העד העיד כי לקראת החורף מנקים את תאי הקליטה של הניקוזים וכאשר הגיע למקום האירוע בצוותא עם עובדיו והזיז שקיות ניילון וצמחיה אשר נפלה על רשתות הניקוז, תוך 10 דקות נספגו המים במערכת הניקוז ולא נותרו עוד על הכביש(ראה עמ' 5 שורות 4-8 לפרוטוקול). עדותו זו של מנהל מחלקת מים ביוב וניקוז מהימנה עלי והיא אות וסימן כי מערכת הניקוז הייתה נקייה וערוכה לקלוט את כמויות מי הגשמים היורדים בחורף, אלא שפרק גשם כה אינטנסיבי גרם להצטברות לכלוך על הרשתות ומשפונה הלכלוך החלה המערכת לנקז את המים ביעילות. העד העיד כי במקום התאונה ישנם לפחות שלושה קולטנים במרחק של כ 25 מ' האחד מהשני וכי בסמוך לרשתות המצויות על הפתחים, מציבה העירייה שלטים, כדי שניתן יהא לאתרם בזמן חירום, מידית. העד העיד כי את הקולטנים מתחילים לנקות כבר בחודש אוגוסט –ספטמבר וכי את הקולטנים האמורים ניקו עוד באותו היום וביום שלפניו, אף הרשתות מנוקות באופן שגרתי, הן באמצעות צוותים אנושיים והן באמצעות רכב מטאטא רחובות. עוד העיד מנהל מחלקת הביוב כי קיימים צוותי חירום תורנים המסיירים היכן שיש הצפות, בנוסף על הצוותים הקבועים במחלקה.

הנה כי כן, אל נוכח עדויות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי בארוע נשוא התובענה, נקלע המבוטח לפרק גשם בו ירדה כמות נכבדה של משקעים בפרק זמן קצר במיוחד. הדבר היה בגדר כוח עליון אשר לא ניתן לצפותו מראש והוא בבחינת אירוע נדיר אשר בהתאם לעדות עד הנתבעת, לא אירע משך 20 השנים בהן הוא משמש בתפקידו. אף לו היה ניתן לצפות אירוע נדיר זה, הרי שכאמור, לא כל נזק אשר ניתן באופן תיאורטי לצפותו, קמה אחריות משפטית בגינו.

ראה בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3), 345.

מכלל העדויות לא עולה כי העירייה התרשלה במילוי תפקידה באופן כלשהוא וכי התרשלותה היא זו אשר גרמה להצפה. אדרבא, נוכחתי כי קיימת תשתית ניקוז הערוכה להתמודדות עם מי הגשמים, תשתית זו מתוחזקת היטב ובאופן שוטף וזו אכן תפקדה היטב לאחר שפונה הלכלוך אשר הביא עימו הגשם וספגה את המים בתוך 10 דקות. התובעת לא הוכיחה כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית ומכאן כי לא נתמלאו יסודות עוולת הרשלנות ואין לנתבעת 1 חבות באשר לנזקי המבוטח והתובעת ומטבע הדברים אף לא לנתבעת 2 מבטחתה.

התובעת הציגה בפני את פסק הדין בעניין עיריית חיפה נ נובק (ע"א 22381-05-10 מיום 10/11/10) בו אישר בית המשפט המחוזי את קביעת בית המשפט קמא בדבר אחריות העירייה לנזקי הצפה, אלא שמפסיקה זו לא תיוושע התובעת שהרי שם נקבע מפורשות כי לא הייתה כלל מערכת ניקוז במקום האירוע והתקנתה הושלמה זמן רב לאחר האירוע נשוא התובענה. שלא כבמקרה אשר בפני, בו הוכח בפירוש כי במקום האירוע הייתה מערכת ניקוז פועלת ותקינה ובסמוך למקום האירוע אף היו שלושה קולטנים, אשר קלטו בסופו של דבר את מי הגשמים.

יתרה מזו, המבוטח העיד כי הבחין בשלוליות על גבי הכביש, ברם הן לא היו כאלה "שהוא אינו יכול לעבור" כלשונו. אלא שהגשם התגבר והמבוטח החליט בכל זאת להיכנס אל השלולית בנהיגה וכתוצאה מכך הוצף הרכב ומנועו נדם. לטעמי, יש בכך על מנת להעיד על חלקו של המבוטח בנזקים אשר היו מנת חלקו. לו הייתי נדרשת לשאלת כימות הנזק ואיני נדרשת לשאלה זו מאחר וקבעתי העדר חבות לנתבעת 1, כי אז היה בהחלט מקום ליחס למבוטח התובעת, חלק נכבד מן האחריות. אלא שכאמור קבעתי כי לא הופרה חובת הזהירות והנתבעת 1 לא התרשלה במקרה דנן ומשכך יש לדחות את התביעה.